כבר תקנו במהדורת מכון הרב קוק מסרקסטא במקום

בהוצאה חדשה של קול הרמ”ז פתח מַשה זַכותא

מרן שליט"א דיבר בנושא זה הרבה פעמיים (למשל

רש"א – רבי שלה אידליש (מהרש"א). מ"ז –

עיר ואם בישראל

ודו"ק – אינו כלל ראשי תיבות, אלא פירושו

אין סיבה. אך בראשי תיבות זו לא טעות

נראים הדברים שבודאי מרן ז"ל לא התכוין לפרסם

סיפיה טב (סוף טוב). אדם מברך את עצמו

1. הכוונה לספר טל אורות, ואינו ספר טל

בספר עוד יוסף.

גו"ר – גנת ורדים, הי"ם – הרב יד

א) כבוד תורתו (אע"פ שהיו צריכים להוסיף וא"ו

ס"ט הם ראשי תיבות של סיפיה טב ופרושו

מהו ספר רוכב ערבות"? ומיהו "הרב סעדון"? ואיפה

ראשי תיבות 'ודקדק ומצא קושטא' לא יכולים להיות

הרמב"ם מדת קונו יש בו, מחייה מתים ברחמים רבים – ראשי תיבות רמב"ם. וכמו שאמר המשורר בראש מאמרנו: "החייה מתים תוך בור גלות – על עצמותם צפד עורם". כמה מן האהבה והרחמים הרעיף על יהודי תימן בזמנו שעמדו כמעט להתאסלם מרוב יאוש, והרמב"ם ז"ל הוריד עליהם טל של תחייה ותקוה באגרתו הנשגבה 

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

“הנני משחיתם את הארץ” | ברור לו מיתה

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

ההפגנה בבני ברק שיצא ממנה קירוב לבבות |

היום בערב “סעודת יתרו”. וגם הבוקר לא אומרים

בקריאה שקרא היום “בר מצוה”, יש פסוק נחמד

בן איש חי (ש”א הלכות חנוכה ה”ד): מצוה